פרופ' אלי שביט
אלה הם ילדים מסכנים ביותר.
1. אין להם זכות ללמוד מה שבא להם. הם חייבים ללמוד הכל, אחרת הם לא יהיו מצטיינים.
2. אין להם זכות לא להסכים עם המורה, אין להם זכות להיות בעל דעה שונה מהמורה.
3. הילד חייב לציית לכל ההוראות של המורים, בלי כל קשר לרצונות הילדותיים שיש בכל ילד.
הכי גרוע - הם מתרגלים להיות מצטיינים וזה בדיוק מה שדופק אותם אחרי זה בחיים אמיתיים.
למה? כי אי אפשר להיות מצטיין בכל התחומים. או שאתה טוב בספורט, או שאתה טוב בחשיבה לוגית, או שאתה טוב במדעי הרוח וכו'. בדרך כלל זה משהו אחד.
כאשר הילד נופל לחיים אמיתיים ומבין שהוא לא כל כך מצטיין למשל, בלהרוויח כסף, או להיות בריא, או לעשות את האישה שלו מאושרת - הוא נכנס לדיכאון עמוק.
מקרים כאלה רבים אם תחפשי באינטרנט.
במצב הכי טוב - הם מוצאים לעצמם עבודה באינטל, במייקרוסופט או הופכים להיות מנהלים בחירים בחברות גדולות. במילים אחרות - אנשים שלא מסוגלים להציב לעצמם מטרות. אנשים שמחכים להוראות של המפקד כדי לזוז. אותו עבד שכיר, אבל עם כלוב זהב.
במצב הכי גרוע - הם לא מוצאים את עצמם בעולם הזה והופכים להיות נרקומנים או טיפוסים גרועים יותר.
לפי דעתי, לא צריך לטפטף לילד שהוא הכי מצויין בעולם הזה. זה רק מפריע לו בחיים. זה מעלה את רמת האגו שלו ומנתק אותו מהמציאות.
אם הילד באמת מסוגל להרבה יותר, מאשר ילד ממוצע, צריך לנתב את היכולות שלו להשגת תוצאות ממשיות (!) כבר בגיל הצעיר. הכי חשוב - לא לאנוס את הילד ולהכריח אותו לעבור את כל תוכנית הלימודים של בית הספר, אלא למקד אותו במה שהוא הכי טוב.
זה גם יכין אותו לחיים האמיתיים וגם לא יעשה ממנו סנוב.
בזמנו, כאשר חיפשתי בית ספר טוב לילדים שלי - הגעתי גם לבית ספר של ילדים מחוננים. כאב לי הלב לראות ילדים קטנים הולכים בעניבות ומתנהגים כמו אנשים מבוגרים. יכול להיות זה משעשע ומשמח את ההורים שלהם, אבל זה ממש לא הופך את הילד לילד חופשי ומאושר...
מאחל לכל אחד מכם שהילדים שלכם יהיו ילדים הכי רגילים, שלמדו איך לחיות חיים מאושרים, חיים חופשיים, חיים עשירים, חיים בריאים וחיים עצמאיים :)