פרופ' אלי שביט
בטח שיש מצבים שהם לא עושים כלום! הם ממש לא עסוקים תמיד! הם בעצמם ממציאים לעצמם תעסוקה.
מה לעשות? ממה מתחילים?
הכי חשוב - עליך להבין ש"לא לעשות כלום" - זה בסדר. אפילו בסדר גמור!
לימדו אותנו בצורה עקומה, שאם אתה לא עושה כלום, אז אתה עצלן וחסר תועלת.
זאת טעות.
זה ממש מקצוע שלם, ללמוד "לא לעשות כלום". אני לא צוחק!
לפעמים צריך זמן כדי לעצור, לחשוב, לטייל בגינה, בלי לחץ. רוב האנשים המודרניים לא מסוגלים לעשות את זה! כי הם לא יודעים איך עושים את זה!
במקום לעצור ולחשוב הם מדליקים טלויזיה, מתיישבים ליד המחשב ובודקים את הפייסבוק שלהם, מתחילים להתקשר למישהו, לצאת לעיר, לקרוא ספר או מגזין - לא משנה מה, העיקר לעשות משהו, כדי לא להישאר לבד עם עצמך!
זאת טרגדיה של האנשות המודרנית!
לכן, אני בשום פנים ואופן לא מתערב בתעסוקה של ילדים.
אם הם רוצים ללכת ליער - הם הולכים. רוצים להית לבד בלי לעשות כלום - שיהיו. רוצים לטייל - אנ לא מפריע להם. לא בא להם ללכת לחוג - אין שום בעיה. בא להם מורה חדש לציור - גם אין שום בעיה. רוצים ללכת לחוג של קראטה ולעזוב אותו אחרי 5 שיעורים - מקובל. הכל מקובל!
תביני, ילד - זה לא רכוש שלך! ילד - זה אדם בפני עצמו ויש לו זכות לבחור מה הוא רוצה בחיים. לא צריך לנסות להעסיק אותו. מספיק שאנחנו חולים במחלת "כל הזמן לעשות משהו" - לא צריך להדביק את הילדים שלנו במחלה הזאת!
מה יקרה אם לא נפריע לילדים? האם הם לא יהפכו להיות עצלנים וישבו כל החיים על הצוור של ההורים?
לא, זה לא קירה.
במקום הסברים תאורטיים, אביא דוגמא.
אני לא קונה לילדים צעצועים. מבחינה חומרית, אני נותן להם את המינימום הנדרש שהורה צריך לתת - מקום מגורים, מקום לינה, בגדים.
את כל הצעצועים - הילדים שלי קונים לעצמם מכספם.
הם עושים יצירות מעץ, הם שורגים, עושים יצירות מנייר ומוכרים את זה. כך הם מרוויחים. לכן, הם רגילים לכך שאם הם רוצים משהו מעבר לאוכל ולינה - הם חייבים להתאמץ בשביל זה. ולכן אין לי מחשבות יומיומיות במה להעסיק אותם. הם מחפשים לעצמם את התעסוקה. והם לומדים על הדרך איזו תעסוקה היא יעילה ואיזו - חסרת משמעות.
הם רוצים לטייל? גם על זה אני דורש מהם תשלום. לאו דווקא בכסף, כמובן :)
למשל, כשהייתי צריך לנסוע לפריז, הבן הגדול שלי ביקש ממני לבוא איתי. אמרתי לו - "אין בעיה, אבל אתה חייב למצוא באינטרנט את כל המידע על צרפת, על פריז בפרט, למצוא 5 מסעדות הכי טובות, למצוא 10 מקומות שצריך לבקר בהם בפריז, לבנות תוכנית ומסלול מסודר לטיול וגם ללמוד 100 מילים בצרפתית. כל זה אתה צריך לעשות תוך שבועיים. אם לא תספיק - לא מעניין אותי, זאת בעיה שלך. אתה לא בא לטיול".
אני מדבר איתך על ילד שבקושי ידע לקרוא ולהשתמש באינטרנט!
אך זה היה התשלום שלו :)
מה קרה אחרי זה? האו הפך ת'עולם! שיגע אותנו עם השאלות! אבל... למד לקרוא, למד להשתמש בגוגל, למד למצוא מידע נדרש ולסנן את מה שמיותר, למד גאוגרפיה, למד איך להבחין בין מסעדות טובות למזללות, למד איך לקרוא מפות, למד לבנות מסלול מהיר, למד שפה חדשה! כל זה - תוך שבועיים! זה היה התשלום שלו :) והוא עמד בו.
כשבאנו לפריז - זה כבר לא היה סתם טיול בשבילו - זה היה אתגר הכי גדול מבחינתו! הוא ידע בדיוק לאן אנו הולכים, הוא ידע את ההיסטוריה של כל המקומות שאנו באים לשם, יותר טוב מהגידים :) הוא לא קיבל את הטיול הזה כמשהו מובן מאליו, וכמובן, במשך כל הדרך הוא אמר תודה שחיכיתי לו ולקחתי אותו איתי :)..
אני מודה, חטאתי קצת - לקחתי אותו לדיסניילנד :) זה היה הבונוס שלו :)
האם הייתי צריך ללחוץ עליו כדי שזה יקרה? לא. האם עמדתי לו מעל הראש כדי שיבצע את המשימה? לא.
מה שעבד כאן - זה הרצון שלו לבוא איתי. השתמשתי ברצון הזה כדי ללמד אותו. זה כל הסוד :)
יש מבין? :)
