מה הכוונה "בכיינים"? תן לי דוגמא למקרה.

למשל הבן על כל דבר קטן שהוא מבקש או כאשר אנו מבקשים ממנו דבר שלא רוצה לעשות אותו הוא מתחיל לבכות בשבילו, ממש בוכה עם דמעות!
הבת מפחדת להכניס את ראשה במים וזה אחרי שני קורסים של שחיה!

הבן מפחד לטפס על משחק ילדים למרות שאני עומד ותומך בו!

בוא נתחיל עם בן.

תן לי דוגמא מה ביקשתם ממנו והוא לא רוצה לעשות?

למשל לסדר המשחקים המפוזרים שלו בחדר.
אבל הבעיה היותר רצינית שאם הוא מבקש משהו למשל לאכול, הוא מבקש אותו עם בכי, למרות שאנו לא מסרבים לו!

גם אצלנו המצב זהה עם הבת הצעירה, היא מבקשת משהו, כל דבר בהתבכיינות...

אתם, הורים, צריכים להבין, שהוא לא חייב לסדר את המשחקים המפוזרים שלו (!) בחדר שלו (!). זה חדר שלו (!) והוא רשאי לעשות שם מה שהוא רוצה.

זה כמו שמישהו יבוא אליך לבית ויתחיל לקבוע לך שם תנאים וכללים ולחייב אותך לסדר את המטבח או את חדר שינה שלך. אתה מבין?

חדר שלו - זה חדר שלו והוא רשאי להשתגע שם איך שבא לו.

אבל למשל, אם הוא עשה בלגן בחדר אוכל, אז צריך להסביר לו שזה לא רק החדר שלו וכאן יש כללים אחרים.

זה יוצר אצל הילד, כבר מהילדות - תחושה של אחריות ותחושה של פרטיות.

אני ואשתי חיכינו במשך חודשים - הילדים לא ניקו ולא סידרו את החדרים שלהם עד שהיה פשוט בלתי אפשרי להיכנס לחדר שלהם בגלל רוב הדברים הזרוקים על הרצפה - ממש היה קשה לפתוח את הדלת :)

הגיע עד למצב שהם לא רצו להיכנס לחדרים שלהם. אבל אמרנו להם - זה החדר שלכם. אם אתם רוצים לישון בבית - לכו תשנו בחדרים שלכם. לא רוצים בחדרים - לכו לישון בחוץ.

בסופו של דבר, לקח לנו זמן, משהו כמו שנה, אבל עכשיו, כל ילד שומר על חדר שלו ומסדר אותו מאוד יפה והכי חשוב - שומר על הסדר גם בחדרים אחרים, כי הוא מעריך את הסדר ויודע כמה זמן זה לוקח.

הקו הראשי שצריך להבין אותו - אל תאנסו את הילדים שלכם ותכבדו את הפרטיות שלהם.

הבנתי ומסכים, תודה רבה המורה.
רק המשחקים הם שלו ולא החדר.
ומה עם ההתבכיינות שלו בכל פעם שהוא רוצה משהו?!
היום למשל התחיל לבכות בגלל שהסרטון בסמארטפון של אימו ברח לו כי הוא לחץ בטעות על כפתור היציאה!

הבנתי, תודה רבה מנטור!

שבוע טוב חברים ותודה על השיתוף,

המקרה לא שונה גם אצלי בבית והמהלך של המאסטר פשוט בראש. אבל אני בספק אם אשתי תהיה מוכנה לזה, ועוד במשך שנה...

מאסטר יקר, איך אשתך הסכימה לשתף פעולה בתהליך כ"כ ארוך?

מוחמד, ביכיינות - זה בסך הכל כלי שלו להשגת מטרות.

אם אתם לא תעשו לו את מה שמנסה להשיג בבכיינות - פעם, פעמיים, 10 פעמים, 100 פעמים - אז במוקדם או במאוחר הוא יפסיק להתבכיין, כי יבין שהכלי הזה לא עובד יותר.

ולהיפך, אם תשימו לב ותחייכו אליו דווקא כאשר הוא מבקש את מה שהוא רוצה, ללא התבכיינות - אז פעם, פעמיים, 10 פעמים, 100 פעמים - הוא יבין שזה הכלי החדש שלו.

כן, התהליך ייקח זמן. יכול להיות אפילו מספר חודשים. תצטרכו לסבול. מגיע לכם. הרי אתם הרגלתם אותו להתבכיין :).. אז עכשיו אתם צריכים לתקן את זה בעצמכם. ועדיף לא לדחות, כי אם הוא ימשיך להשתמש בכלי הזה עוד שנה-שנתיים - הוא עלול להישאר בכיין לכל החיים.

ובכן, מה שצריך לעשות, בכל פעם שהוא מתבכיין - להגיד לו שאתם לא עוזרים למי שבוכה. ולעזוב אותו לבכות. שיבכה.

בהתחלה הוא יבכה בשקט. אחרי זה יבכה בקול רם יותר, יצרח, ינסה לערב את סבתא, סבא, ללחוץ על הרחמים, לדרוש - יעשה הכל כדי לקבל תשומת לב שלכם. אתם צריכים להתגבר על הרצון שלכם לעזור. שיבכה. שיצרח. בסוף זה יעבור.

אבל מפעם לפעם הוא יבין שזה לא עובד יותר.

זה כלי מספר אחד שלכם.

והכלי מספר 2 שלכם, אני חוזר שוב - צריך לעשות למענו את כל מה שהוא מבקש, אם הוא עושה את זה ללא בכי. וממש להגיד לו: "איזה יופי שאתה אומר את זה בלי בכי! הנה ניתן לך את מה שאתה רוצה! כל הכבוד לך!"

עם כל פעם - להגיד פחות ופחות "כל הכבוד"-ים, כדי שזה ייכנס להרגל ולא יהפוך להיות כלי ניצול של ההורים.

זהו. 2 הכלים האלה ותוך מספר חודשים תפטרו את הבעיה הזאת לכל החיים.

תצליחו!

חי, כמו שאמרתי לא פעם, אני דיקטאטור בבית :)

החוקים אצלינו מאוד פשוטים - מה שאבא החליט, זה מה שעושים.

לכן אשתי עושה בדיוק את מה שהחלטתי והסברתי לה. בזה מסתיימות כל המריבות.

מאסטר יקר, אין חיים יותר שלווים מזה. תודה על הכל!

תודה מנטור :) מיישם בכיף :)